המכתב הבא הגיע למשרדינו בצרפת וגרם בקרב רבים לקידוש ה' גדול.
"לכבוד הרב פינטו שליט"א,
אינני יכולה להתחיל את דברי ללא שאביע את הכרת הטוב שאני חשה כלפי הרב שהתפלל רבות לרפואתי.
מבקשת אני כי מכתבי זה יפורסם, על מנת להראות את גדלות ה' בעולם.
בסוף חודש אוגוסט, יצאתי לחופשה בת שבוע ימים בדרום צרפת עם בני משפחתי.
מטבעי אני אישה פעילה ואנרגטית, כוחי במותניי ואינני זקוקה למנוחה רבה. אולם מסיבה לא נודעת, חשתי בחופשה זו באפיסת כוחות וכמעט שלא הצלחתי לזוז, נשמתי בכבדות רבה והרגשתי שאינני מסוגלת לסבול עוד את החום ששרר במקום.
במקום ליהנות מהחופשה עם בני המשפחה דאגתי עד מאד לבריאותי וחיכיתי שהחופש ייגמר ואשוב לביתי בריאה ושלימה.
מיד לאחר נחיתת המטוס שמתי פעמי לרופא המשפחה שלי בבית חולים פרטי. אבחנתו למצבי לא הייתה מדאיגה במיוחד, הוא טען שעל פי דעתו מדובר בבעיית אסטמה וביקש שאערוך צילום ריאות.
הופתעתי מאד מדבריו משום שמעולם לא חליתי באסטמה, אך כפי שהורה לי הרופא, פניתי לערוך את הבדיקות הנדרשות.
רופא הריאות שקיבל אותי וראה את תוצאות הצילום טען ללא ספק שאין מדובר באסטמה. במקום זאת, גודלו של לבי הדאיג אותו מאד, שכן הוא היה מוגדל פי שניים מהרגיל, ולפיכך הוא שלח אותי לערוך בדיקת אולטרא סאונד של הלב.
בבדיקת האולטרא סאונד נתגלה כי סביב הלב שלי נוצר מעין כיס מים המכיל כליטר נוזלים ולוחץ על לבי ומונע ממנו את פעילותו התקינה בשאיבת הדם. לחץ זה הוא שגרם לי לתחושת הכבדות בנשימה והיווה סכנה לאוטם לב ח"ו. הרופאים שטיפלו בי בבית החולים אמרו שברוך ה' הגעתי בזמן לקבלת טיפול רפואי, והשאירו אותי במחלקת קרדיולוגיה (לב) כשבועיים ימים.
האמת ניתנת להיאמר כי באותו הזמן לא הבנתי כלל מה קורה עימי. כל אותם כאבים, בדיקות ואבחנות הופיעו ובאו במהירות רבה, חשתי כי ברגע אחד נהרסו חיי ודיכאון קשה תקף אותי. כאילו לא די בכך, ביקשו הרופאים לבדוק באופן דחוף את הגורם להיווצרותו של הנוזל המכביד והלוחץ על לבי, שכן הם חששו שמא מדובר בזן נדיר של המחלה האיומה ר"ל.
פחד עצום נכנס בי. חששתי שלא נותר לי זמן רב לחיות, ודַאֲגָתִי הגדולה הייתה נתונה לשני הפעוטות שבביתי: בני בן השלוש, ובני בן השנה וחצי.
לא ידעתי כלל מה לעשות ולמי לפנות, עד שעלה במחשבתי להתקשר לגברת מגי לַבֶּה, בת דודתו של רבי דוד חנניה פינטו שליט"א.
וממחשבה למעשה – התקשרתי לגברת מגי וביקשתי ממנה שתתקשר לרבי דוד בדחיפות ותבקש ממנו ברכה עבורי.
הגברת לבה נענתה לבקשתי ברוחב לב, ואמרה שהרב אמנם נסע להילולת זקנו הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א במרוקו, אך היא תשתדל לעשות כל מאמץ להשיג את הרב ולבקש ממנו ברכה עבורי. בנוסף, היא הרגיעה אותי ואמרה לי שאתפלל בעצמי שכל הנוזל שנמצא בגופי ייעלם ללא שאזדקק לניתוח. היא חיזקה אותי רבות באמונתי, ואמרה שחשוב שאהיה אופטימית ולא אפול למרה שחורה, ועוד אמרה לי שאתפלל שכל הצרה שבאה עלי מקורה בוירוס ולא חלילה במחלה האיומה ר"ל.
יממה לאחר שיחתי עם הגברת מגי, החליטו רופאי הלב כי יש לבצע דיקור ולהוציא מגופי את הנוזל שהצטבר סביב לבי מתוך מטרה להקל מעלי, ובנוסף – כדי לבדוק את הנוזל ולנסות לגלות מהו הגורם להיווצרותו.
פעמיים הוכנסה לגופי הזונדה, אולם הרופאים לא הצליחו להגיע לכיס המים. במהלך ניסיונות אלו, למרות שהייתי נתונה תחת הרדמה מקומית, סבלתי כאבים עזים, וגרוע מכך – נוצר נקב בריאה השמאלית והנוזל החל חודר לריאה.
נכנסתי לפחד גדול. לא הבנתי מדוע כל זה קורה לי. הרופאים ביקשו להמשיך ולנסות בפעם השלישית להגיע לכיס המים ולנקזו, אך אני סירבתי לכך בכל תוקף. הסברתי לקרדיולוג שטיפל בי כי אני אישה מאמינה וביקשתי הפסקה לצורך קבלת חיזוק ותמיכה מהקהילה שלי.
שוב יצרתי קשר עם הגב' לבה ושאלתי אותה האם עלה בידה לשוחח עם הרב שליט"א, אך הגב' לבה התנצלה ואמרה שהיא ניסתה שוב ושוב ליצור קשר עם הרב אולם ללא הצלחה. עדכנתי אותה במצבי, תיארתי לה את הסבל הנורא שאני עוברת וביקשתי שתנסה להשיג שוב את הרב, שכן אני חשה שרק הקב"ה יוכל להציל אותי במצבי, ואני זקוקה לתפילות של הרב עלי לפני יושב מרומים.
בינתיים החליטו הרופאים הקרדיולוגיים לאפשר לי מנוחה בת יומיים במחלקת טיפול נמרץ, במהלכם הצליחה הגברת מגי לשוחח עם הרב ולבקש ממנו כי יתפלל עבורי. בשיחתי עימה לאחר מכן הרגיעה אותי הגברת לבה ואמרה שהרב נושא תפילות חמות לרפואתי ומתפלל עלי בחוזקה, והורה שלא להסכים לשום טיפול כירורגי אלא רק לטיפול תרופתי.
יומיים לאחר מכן ביקשו הרופאים שוב לערוך לי דיקור, הם התעקשו על רצונם להוציא מעט מהנוזל שהצטבר כדי לאבחן את מחלתי.
אך אני, נאמנה להוראת הרב שליט"א, סירבתי לביצוע הטיפול הכירורגי ודרשתי לקבל טיפול תרופתי בלבד, למרות שסיכויי ההצלחה שלו מעטים. הרופאים התאכזבו מאד לשמע סירובי המוחלט, אולם בלית ברירה רשמו לי בתור התחלה טיפול תרופתי למשך חודשיים.
להפתעתם המרובה של הרופאים – לאחר עשרים יום בלבד(!) יצא כל הנוזל מכיס המים שהיה נתון על לבי. הלב שב לפעום כבראשונה ומצבי הולך ומשתפר אט אט.
סיפור זה, סיפורי האישי מוכיח כי אין דבר שאיננו בידי שמים! בכוח התפילות ובכוח זכות הצדיקים הגדולים ניתן לבטל כל גזרה רעה וכל מחלה!"
