קצרים

כמונה מעות

אא

באחת השנים, הזדמן לי להגיע ללוס אנג'לס שבארצות הברית יממה לאחר שארעה רעידת אדמה גדולה במקום.  

בשעת קבלת הקהל בא לפני יהודי מאנשי הקהילה וסיפר לי: "ישנה אישה שנפגעה אמש ברעידת האדמה, וכעת היא נתונה במצב של תרדמת. אולי יוכל כבוד הרב לבוא לבקרה בבית החולים, ויקיים בכך מצות ביקור חולים". 

נעניתי לבקשה, וכאשר נכנסנו לחדרה של האישה בבית החולים התברר שבחסדי שמים היא כבר התעוררה ופקחה את עיניה.  

כיון שכך, פניתי אליה ושאלתי אותה האם היא זוכרת מה קרה באותו הזמן שבו האדמה נרעדה תחתיה.  

"בלילה שלפני רעידת האדמה" השיבה האישה "קיבלתי משלוח של יהלומים מבלגיה, ובשעת רעידת האדמה הייתי שקועה בספירתם של היהלומים ובמיון היהלומים על פי גודלם. ולפתע מצאתי את עצמי בבית החולים!" 

"האם לא הרגשת את האדמה שנרעדה תחתייך?" שאלתי את האישה.  

"לא, לא הרגשתי כלום" השיבה האישה, והוסיפה: "איך יכולתי להרגיש? הרי הייתי עסוקה ומרוכזת כולי בהפרדת היהלומים – קטנים לחוד וגדולים לחוד, ותוך כדי כך גם ספרתי אותם". 

לשמע דברי האישה עלה במחשבתי שכאשר אנו מתפללים – עלינו לחוש עצמינו כמו בעת ספירת יהלומים. עלינו להיות שקועים לגמרי בתפילה ולחשוב רק על המילים היוצאות מפינו כמו יהלומים, אשר בכוחן להגיע עד כסא הכבוד אל הקב"ה אשר ניצב לנגדנו ושומע את כל בקשותינו. 

עלינו להתפלל את תפילותינו במתינות ובכובד ראש, כ'מונה מעות', כאילו אנו סופרים מטבעות זהב, יהלומים ואבנים טובות, לאט ובסבלנות. ואז נזכה שתפילותינו תתקבלנה לרצון לפני אבינו שבשמים. 

תגיות:

כתבות שאולי יעניינו אותך

{{ item.reading_time_parsed}}

 
מחפש...

מומלצים בשבילך: