וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם (שמות יג, ט)
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ (דברים ו, ח)
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם (דברים יא, יח)
וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י)
תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש (ברכות ו, א)
תנו רבנן איזהו עם הארץ... רבי יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין. (ברכות מז ב)
אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפיים. ולמה קראו לו בעל כנפיים? שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק, ראהו קסדור אחד רץ מפניו ורץ אחריו, וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, אמר לו מה זה בידך, אמר לו כנפי יונה, פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה, לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפיים. (ברכות מט, א)
שבעה מנודין לשמים אלו הן... ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו. (פסחים קיג, ב)
ולפי שעיקר גופו של אדם הוא לבו לכך הוקבע האות להיות כנגד הלב, והזכרון בין העיניים הוא כשאדם רואה אות שנעשה על אודות דבר, אז הוא זוכר את הדבר ההוא. וראיה לדבר ההוא שכן אמרו שאין מצות תפילין נוהגת אלא ביום, רוצה לומר בשעה שיכול לראותם.
וטעם הנחתם בשמאל לפי שכח תפלה של יד מצד שמאל, ויהיה זה הטעם שהאתרוג בשמאל. ואיננו נכון לפי דעתי. וטעם להניח תפלה של ראש במקום המוח ששם כח הנשמה. והראוי לומר כי טעם הנחת תפלה של יד בזרוע שמאל לפי שהיא כנגד ימינו של הקב"ה, ואין לומר כן באתרוג לפי שהם באים לרצות על המים. וזהו ודאי קבלת כח, ועל כן נוטל לכל אחד ואחד ביד הראויה לו. (רמב"ן, האמונה והבטחון פכ"ב)
לפי שהאדם בהיותו בעל חומר ימשך בהכרח אחר התאוות, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב כסוס כפרד אין הבין, אם לא שהנפש שחננו האל תמנענו לפי כוחה מן החטא, וכו', ורצה המקום לזכותנו אנחנו עם הקודש, וציוונו להעמיד שומרים גיבורים סביב לה, והם שנצטווינו לבל נפסיק דברי תורה מפינו יומם ולילה, ושניתן ארבע ציציות בארבע כנפות כסותנו ומזוזה בפתחינו והתפילין בידינו ובראשינו. והעניין בד' פרשיות אלו יותר מבשאר פרשיותיה של תורה, לפי שיש באלו קבלת עול מלכות שמים ואחדות השם יתברך ועניין יציאת מצרים, שהוא מכריח אמונת חידוש העולם והשגחת האל בתחתונים, ואלו הן יסודות דת יהודית, ולכן נצטוינו להניח יסודות אלו כל היום בין עינינו ועל לוח לבנו, כי שני אלה האברים אמרו חכמי הטבע שהם משכן השכל ובהניחנו עליהם דברים אלה לזיכרון נתחזק בהם ונוסיף זכר בדרכי השם יתברך ונזכה לחיי עד. (ספר החינוך מצוה תכא-תכב)
יש רק דבר אחד, שעליו נאמר לנו שהוא בבחינת תכשיט לאומה הישראלית, הוא נקרא טוטפת, דהיינו תכשיט למצח, וגם סתם פאר, ואדם מוריד אותו מעליו לאות אבל. שמא יש לחשוב כאן על העדי הזה היחיד, שהוא בבחינת תכשיט לאומה הישראלית? הם קבלו את התפילין מיד עם יציאת מצרים... יקשט כל איש ואיש את ידו ואת ראשו למען תעודה זו, תעודה אשר תתפרש בפרטי תוכנה רק בחורב, וכאן בחורב נוכחו לדעת כי אינם ראויים לתעודה זו שניתנה להם בשעת יציאת מצרים. היש דבר טבעי יותר מהרגשתם, שבהיותם מתאבלים על חוסר בשילותם הרוחנית והמוסרית, אינם ראויים להניח את התפלין על ידם ועל ראשם? (רש"ר הירש שמות לג, ז)
